[עדותה הרשומה של מיכל אבינון קליש בתה של
שרה אבינון] ...מי שרצה יכול היה לנצל את הצהריים לאכילה או למציאת כתובת אבודה
בעיירה, אנחנו הלכנו עם אמונה, משה פך ובתו מירה, אמא, אורלי, רני זורי ואני. כבר
הבנו מכל האנשים מסביב שכנראה רחוב מנושקי היה פעם רחוב רג'נסקה. משה טען שהבית
של אמא היה ממש ממול לצומת T
עם רחוב שבסקה. לפי המפה העדכנית, אכן היה רחוב שבסקה שניצב לחוב מנושקי, אבל
מסתיים באין מוצא ולא ממש מגיע עד אליו. נתנו למשה להוביל אותנו מזיכרונו, מהרינק
למיקום ביתו. הוא סירב להביט במפה, אבל ממש הוביל אותנו סמוך למקום שהייתה אמורה
להיות הצטלבות עם שבסקה, הגיע עד מנושקי. הלך קצת יותר וחזר ועמד במקומו. הזיכרון
שלו מדהים! ממול היה מגרש ריק ואיזשהו בניין מרובע מאבן ניבט מאחוריו. משהו שיתכן
שהוא ישן. עברנו את הכביש, ובהיסוס נכנסנו למגרש הריק. כמה אנשים התחילו להסתכל
מה אנחנו עושים ליד החצר שלהם. בכל זאת הפרענו להם בצהרים של יום א' שלהם. אנשים
צעירים ניגשו אלינו ושאלו לרצוננו, אמרו שאכן היה כאן מחסן ישן, אולי זה המבנה
שראינו. ואז מחצר ליד, מעברה השני של גדר, התקרבו כמה אנשים יותר מבוגרים, ואמרו
שכל האזור הזה היה אזור של יהודים. שכן שחצרו הייתה קרובה יותר למחסן, יצא אל
הרחוב ובא לקראתנו למגרש הפתוח. הוא ממש שפע ידע. אמר שאמא שלו סיפרה לו הכל על
הרחוב והאנשים. הוא אישר שזה היה המחסן של ורשאויאק, ושזה המבנה שראינו מאחור.
הוא אמר שהוא בן 60 אבל נראה פחות. גילינו את המדרון שצבי ושימק היו מתגלשים
עליו, לכיוון הנחל. הלכנו לחזית הבניין שמאחוריו מבנה האבן של המחסן, הכל נראה
כאתר בנייה, נעול. ואז הגיע בחור נוסף, נראה צעיר יותר שהוא בעל המקום היום. הוא
משפץ את המחסן והופך אותו לבית מגוריו. הוא פתח לנו את השער, ושפע הסברים שגם
אנחנו יכולנו להבין, ברגע שגילינו שהוא מדבר אנגלית טובה. הסיפורים היו מדהימים,
עכשיו הוא בונה שם את ביתו, משתמש ביסודות ובקירות שנשארו כמעט בשלמותם, אפילו
חלק מהתקרה מקורי. המחסן אכן היה גדול, כפי שאמא זכרה, הוא מחלק את חללו עכשיו
לשתי קומות ללא הגבהה נוספת... הסבא מצד אמו, נקרא שטורקמן או שם יהודי דומה, גר
כמה בתים בהמשך הרחוב, והיה קצב. הוא סיפר שכל הרחוב ( שהיה יהודי) קנו אצלו...
הייתה לו גם מסבאה לממכר בירה ב"רינק". משה פך כבר הזכיר קודם לכן מקום
כזה, שהיה בבעלות יהודית. האם הסבא שלו היה יהודי? משה פך הלך עם המבוגר יותר,
שהראה לו את המקום המדויק בו עמד ביתו. אח"כ גם הצעיר הביא תמונה ישנה של
הבית ממול ונתן אותה למשה. כולם מאד
התרגשו. כל הסיפורים והזיכרונות של משה אומתו ותאמו את מה שידע האיש המבוגר,
המטע, המשאבה, ואפילו יותר מזה. הוא לא רק ידע על משפחתו של משה, אלא אפילו ידע
שירו באחותו של משה ובמשפחתה... כשהזכיר את זה, ללא כל תזכורת מוקדמת מצידנו, היה
זה רגע מצמרר..."
השעה 14:30 מציאת
הבית בבילגוראיי בו נולדה שרה אבינון: